סיפור על שלשה שרבו על חמישה גרוש.

שלשה הלכו במדבר, והיה להם רק חמישה גרוש. 
אחד אמר שהוא רוצה עינב . 
השני אמר שהוא רוצה משהו מתוק ,
והשלישי אמר משהו אחר.

בא החכם ואמר "תנו לי את הכסף ואני אקנה לכם כך שתהיו מרוצים". 

נתנו.

החכם הלך לשוק וחזר עם ענבים, וכולם היו מרוצים.  למה ?

אחד היה צמא, ואמר שהוא רוצה ענבים, בערבית. 
השני היה רעב ,ודיבר פרסית, 
והשלישי דיבר בתורכית .
רק החכם הבין את כולם. 
והם – היו מתקוטטים ביניהם.

טוב, סיפור, חכם, נחמד.

תכלע'ס ?!

היהודים מחכים ל"משיח" . 
הנוצרים מחכים ל"ביאה השניה" ( second coming   ) .
והערבים מחכים ל"מאהדי עבדאללה , מה שמו ". 

מה נעשה….

כולם מחכים למעשה לאותו דבר.

 צריך לגשר על קצת אי הבנות , והסדר העולמי החדש יבוא על כנו . 

מ  י  ד ,  אינשאללה !!

הדרך לאבן השתיה .

סיפור סופי ירושלמי .

את הסיפור הזה שמעתי מארכיטקט ישראלי, ירושלמי, שלקח אותנו להשקיף מהר הזיתים. 
עמדנו ליד מלון אינטרקונטיננטל, והוא הצביע מערבה לכוון הר הבית , וסיפר מה ששמע מהמיסטיקאים הערבים – הסופים  (צופים).

מנקודה מסוימת כאן, כך אמר,  כשרגלינו עומדות על הר הזיתים, מנקודה בה לא נשפך דם, מעולם.
 מנקודה זו יוצא קו דק, חד כתער ודק כשערה. הקו הזה מגיע עד אבן השתיה.

הקו הזה עובר מעל גיא-בן הינום – הגהינום ממש. 

הצדיקים הולכים על הקו הזה. אך הקו הוא דק, ויש שנופלים ממנו, ואפשר לראות את קבריהם פזורים מסביב….
יש שם כמה קברים יפים בעמק.

ומי שיצליח להגיע….

היורש של מוחמד הוא יהודי .

למי ציווה מוחמד את כותנתו, הכותונת המטולאה שהיא סמל ההנהגה של המורה הסופי .

לפני מותו ציווה מוחמד את אשתו ואמר לה שאחרי שימות, יבוא יהודי וישאל עליו. 
וכשהיהודי הזה ישמע שמוחמד מת, הוא יתאבל עליו. 

לו עליה לתת את הכותונת.

ואכן כך היה. אחרי מותו, הגיע יהודי, שמע שמוחמד מת, והתאבל עליו במשך זמן מה. 
לאחר מכן הוא קיבל את הכותונת והסתלק…

וזה כל הסיפור,  
אז מה.

הסיפור מופיע באחד מספריו של אידריס שאח .

משמעותו לדעתי, שמי שבאמת ירש את מוחמד הוא יהודי  –   פשוט.

אידריס שאח היה המורה שלנו בסופיזם . הוא היה אפגני . 

זו אותה מדינה ש"קרעה" את רוסיה, ובה יושבים אחינו – צאצאי השבטים.

מתוך האתר של צור שיזף :

החיזבאללה הוא לא המצאה חדשה. יש לו מקורות בני אלף. וגם הם שיעים עם פיתוח פרסי. 
קראו להם האססיון, מה שעבר לשפות הלטיניות ולאנגלית כאססינים – רוצחים מתאבדים שלהם מטרות פוליטיות. 
את המקור הרעיוני של האססינים אפשר לראות אולי בחמדאן בן אל אשעט המכונה קרמט שהיה מנהיג אסמעילי שיעי שפעל בראשית המאה העשירית בסוריה, בארץ ישראל ובעירק. מוצאו של קרמט היה מדרום עירק, שם יצר חברה בעלת רכוש משותף שצייתה בנאמנות למנהיג אחד. חברה עובדת ורודפת צדק חברתי. הקרמטים הקימו מדינה דתית בחצי האי ערב, כבשו את מכה ב-930 והחזיקו בעיר 20 שנה, שודדים את האבן השחורה שבכעבה. 

כת האססינים נוסדה בסוף המאה העשירית בצפון פרס על ידי משורר, תיאולוג ופילוסוף, אידיאולוג עם כוח שיכנוע, יכולת אירגון וקסם אישי שניקרא חסאן אי-סבאח.
מדינת הטרור של האססיון הגיעה להישגים מדיניים על ידי שימוש בטרור עד כדי ריבונות טריטוריאלית ודתית על פני שטחים נירחבים בין פרס ללבנון, שומרת על עצמאותה מפני מעצמות ומדינות חזקות ממנה בהרבה.
הסונים, שלא הצליחו להתמודד עם האססיון (הטהורים, משהו בדומה למפלגת האל – החיזבאללה), ניסו להשמיץ אותם בטענה שהם מקריבנים ומתאבדים בגלל החשיש. הם קראו להם החששיון – אנשי החשיש. 
חסאן א-סבאח טיפח כת של מרצחים שחייהם אינם נחשבים, לא בעיני מנהיגם ולא בעיניהם – מכונות הרג אנושיות חד-פעמיות. 
האיסלם השיעי נולד זמן קצר לאחר הולדת האסלם כתוצאה מוויכוח שפרץ מכיוון שמוחמד לא מינה לו יורש מסודר. יורשיו, שיצרו את הזרם המסורתי הסוני, טענו כי למוחמד יש מחליף – חליף והוא ממשיך דרכו. חליף זה נבחר על ידי קבוצה של מקורבים, בעוד משפחתו של מוחמד, בתו פאטימה ובעלה עלי, טענו כי הנבואה עוברת במשפחה ודם חזק מסמיכה חיצונית.
על רקע מחלוקת בסיסית זו נוצר פילוג באסלם כשהשיעה טוענת להורשת ההנהגה ולא להעברתה לאדם נבחר – אימאם. אין דרך לדעת למי תועבר ההנהגה חוץ מאשר על ידי סימן אלוהי, ולפיכך המנהיג – האימאם – הוא דמות כל-יכולה שלה השפעה אדירה על מונהגיה.
השיעים הגיעו לשיא כוחם בין המאות התשיעית והאחת-עשרה עם כינונה של השושלת הפאטימית שנקראה על שמה של בת מוחמד. הפאטימים ייסדו את קהיר (אל קהירה – המנצחת) ופארו אותה במדרסות (בתי מדרש), מוסדות לטיפול בחולי רוח וחאנים מרשימים וייסדו את אוניברסיטת אל-אזהר.
עם ירידת כוחם של הפאטימים, לקראת סוף המאה האחת-עשרה (1094), נוצרה מחלוקת בתוך הפאטימים חלק תמכו ביורש בשם ניזאר, והצבא ששלט למעשה במדינה בה היו המנהיגים הפאטימים בובות תמך והמליך את מוסתעלי . 
התוצאה היתה שהאיסמעלים התפלגו לתומכי במוסתעלי ולשלא הכירו בו וטענו כי ניזאר הוא האימאם הבא.
האיסמעילים ניזארים קבעו את מרכז ההתנגדות בפרס.
חסאן אי-סבאח, המייסד של האססיון, נסע למרכז הפאטימי בקהיר, ברח משם עם התחלפות השושלת, נדד 9 שנים, ובדרכים של הטפה, דוגמא אישית וויכוחים תיאולוגיים בהם הוכיח עליונות, הרחיב את בסיס הכת, יוצר לעצמו רשתות של מאמינים מסורים וסודיים בכל רחבי מרכז אסיה, פרס והמזרח הקרוב.
חסאן אי-סבאח נולד ב-1060 בעיר הפרסית קום, התחנך עם המשורר, המתמטיקאי והאסטרונום עומר חיאם ועם 
דרכי השלושה נפרדו מוקדם יותר כשעומר חיאם שקע במתמטיקה וכתב בהסתר את ה"רוביאת" בני האלמוות, ניזאם אל מולוק היה לווזיר הסלג'וקי הגדול וגרש את חסאן אי-סבאח מהחצר הסלג'וקית משזה התמודד איתו על מקומה של העוצמההוא נרצח בזקנתו, בדרכו מחצר המלך להרמונו, בהוראתו של חסאן אי-סבאח.
לאחר שגורש מהחצר הסלג'וקית, בחר חסאן אי סבאח לעצמו את המבצר הבלתי ניתפס של אלמות בהרי אלבורז שבצפון פרס. 
אלמות נמצאת בקצה עמק שהדרך אליו מובילה בקניון צר עם נחל שוטף. מעבר לנקיק הקניוני נפתח הנוף לעמק. מעל העמק הניסתר נמצאת הטירה שהיתה לבירת האססינים.
מרקו פולו מתאר את האססינים וקורא לטירה מולחת אלמות (כופרי המוות) -קן הנשרים. 

מכיוון שלא היו בידיו של חסאן אי סבאח קטיושות או טילים, הוא ייצר את מטריית ההפחדה על ידי אימון האססיון כמתאבדים אנושיים קטלניים ומדוייקים הפך אותם למכשיר מיירא ואיסטרטגי שבעזרתו הרתיע את הכוחות הסלג'וקים – האימפריאליים שהיו על הנייר חזקים ממנו בהרבה, מלגעת בתחומו. 
הם תוארו על ידי הנוסע הפרסי נסיר א-חוסרו ועל ידי הגיאוגרף הערבי אל מוקדסי:
"…לחסאן אי-סבאח שיטה משלו לחינוך- חיי פרישות מחמירים, אין נגינה או שתיה. את שני בניו הוציא להורג, האחד משום שהואשם (בעדות שקר) כי הרג דא'י – מטיף – ואת השני משום ששתה."
הוא שיכלל וחישל את הכת על ידי חשאיות, אימון בטכניקות הרג, מבחני אומץ וציות עיוור למנהיג היחיד – מנהיג רוחני וצבאי כאחד – האימאם. 
לפי אחד מהמקורות השחירה אם את פניה וגזרה את שערה משום שבנה חזר חי ממשימת רצח בה נהרגו כל חבריו.
בבסיס פילוסופית הכת עמד האדם האידיאלי – פרסי במוצאו, ערבי בדתו, עירקי בתרבותו, יהודי בנסיונו, נוצרי בשיטותיו, סורי בדרך חייו, סופי בדבקותו, יווני במדעיו, הודי בחוכמתו, מלאך בהתנהגותו, שמיימי ברעיונותיו וידיעותיו ומיועד לחיי נצח.
מדיניות הרצח של החששים כללה עשרות קורבנות בחוגי שלטון הסלג'וקי – טרור פוליטי על מנת לערער ולזרוע אימה בחלונות הגבוהים. 
לפי אחד הסיפורים תקעו האססינים סכין בצידו של הסולטן הסלג'וקי סנג'ר בשנתו כרמז לכך שיניחו להב בליבו אם לא יניח להם לנפשם. הם התנקשו במושל בגדד הסוני ולאחר מכן חגגו שבעה ימים ושבעה לילות את מותו באלמות. רצח והתנקשות כתגמול על פגיעה בנחלותיהם הפכה לשיטה.

בניימין מטודלה ( 1170-1183 ) פגש באססיון פעמיים. פעם בלבנון וסוריה ופעם בפרס. בפרס הוא מצא יהודים בין האססיון.
"..ומשם ד' ימים לארץ מולחאת היא האומה שאין מאמינים בדת הישמעלים ויושבים בהרים גדולים והם עונין לזקן שבארץ אל חשישין ובינהם ד' קהילות מישראל ויוצאים עמהם למלחמה ואין עליהם עול מלך פרס כי בהרים הגדולים הם דרים ויורדים מן ההרים לשלול ולבוז ועולים להרים ואין אדם יכול להילחם עימהם והיהודים שבתוכם בינהם תלמידי חכמים והם תחת רשות ראש הקהילה שבבבל."

שיטת ההתנקשות שהוכיחה את עצמה, הפכה לאיסטרטגיה העיקרית שהופעלה על ידי האססינים גם כשמת חסאן אי-סבאח ורשיד אל דין סינאן, האיש הזקן מההרים, ירש אותו. הוא זה שבנה את מדינת האססינים בסוריה ולבנון שאחד ממבצריה, לעת קצרה, היה קלעת נמרוד. שם גם נפגשו הצלבנים ואנשי המערב באססיון ומשם התגלגלה המילה לאיטליה ולשפות האירופאיות כאססין -מתנקש. 

רשיד אל-דין סינאן, תואר על ידי הביוגרף שלו קמאל א דין:
"אחי (אללה ירחם עליו) סיפר לי, שסינאן שלח שליח לסלאח א-דין (אללה ירחם עליו) והורה לו להעביר את ההודעה רק בפרטיות. סלאח א-דין הורה לחפש על השליח וכשלא נמצא דבר מסוכן על גופו הוא שיחרר את הנוכחים, משאיר רק כמה משומרי ראשו, וביקש מהשליח למסור את ההודעה. אלא שהשליח אמר: אדוני הורה לי לא למסור את ההודעה אלא בארבע עיניים. סלאח א-דין שילח את הנאספים, מותיר רק את שני שומרי ראשו הממלוכים ואז אמר: מסור את הודעתך. השליח ענה: "הצטוויתי למסור את ההודעה בארבע עיניים. סלאח א-דין אמר: שניים אלו לא עוזבים אותי לעולם. אם אתה רוצה – מסור את הודעתך, ואם לא – לך לדרכך. השליח שאל: למה אינך משלח את שני אלו כמו ששילחת את השאר? סלאח א-דין ענה: שניים אלו הם כמו ילדי שלי. הם ואני – אחד. ואז פנה השליח אל שני הממלוכים ואמר: אם אורה לכם בשם אדוני להרוג את הסולטן הזה האם הייתם מבצאים את הדבר? הם ענו שכן, שולפים את חרבותיהם וקוראים: צווה עלינו ונעשה כמצוותך! הסולטן סלאח א-דין (אללה ירחם על נשמתו) נותר ללא קול. השליח עזב, לוקח את שני הממלוכים איתו. ומאז החליט סלאח א-דין (אללה ירחם עליו) לכתוב ברית שלום עם האיש הזקן מההרים ולכונן קשרי ידידות. ואלוהים יודע הכל."

ציותם העיוור של החששים היה אגדי. לפי אחד המקורות הצלבניים, בזמן שביקר הנרי משמפניה, מלך ירושלים, באחת מטירות האססינים שבסוריה, הזמין אותו מארחו לטיול על חומות הטירה. על מנת להדגים את נאמנותם המיידית והבלתי מעורערת של נתיניו, הסתובב שליט הטירה לעבר קבוצה של פדאינים – כינוי למי שמוכנים להקריב את חייהם על מזבח אמונה – שעמדו לתומם על אחד המגדלים הסמוכים, ובניע זרוע סימן להם לזנק מהחומה. הצעירים זינקו ללא שהות מהחומה, מתנפצים למוות אל הסלעים שמתחת.
היכרותם של הצלבנים עם האססינים הייתה טובה מכיוון שהאססינים, בהיותם כת שיעית אסמעילית היו בסכסוך עם שליטיה הסלג'וקים – המוסלמים הסונים של דמשק, ולפיכך התבצרו במבצריהם ההרריים וכרתו בריתות הגנה עם הצלבנים. אחד ממבצריהם היה קלעת נמרוד שמעל מקורות הבניאס. בניאס היתה עיר אססינית. בעקבות ההסכם שנחתם ב-1129, נכנסו אביריו של רניה די ברוס הנורמני למצודת קלעת נמרוד שבשולי החרמון. 
שם נגעה הכת ישירות במערב, רוצחת לא רק סונים סלג'וקים ועבאסים, אלא פוגעת בצלבנים. אחת הרציחות המשמעותיות של החששים, הייתה רציחתו של קונראד ממונפורט, נושא תואר מלך ירושלים ונסיך צור. קונראד היה בעימות עם ריצ'ארד לב הארי האנגלי ועם סלאח א-דין שחיסל את ממלכת ירושלים הצלבנית כמה שנים לפני כן. מותו עצר את המסע המתוכנן לכיבוש חוזר של ירושלים. רצח פוליטי במקום ובזמן. רציחתו מתוארת על ידי אמברווה, משורר החצר שהתלווה למחנהו של ריצ'ארד לב הארי.

" …שני עלמים קל לבושם
לא לבשו הם גלימות, פגיונות בידם,
אליו היישירו לפתו את גרונו
הינף אחד לאדמה הטילו
וכל אחד משניהם שיקע בגוף את סכין להבו 
המנוולים, שככה בגדו בו
היו אססינים מההרים… " 

במזרח הגיעה אימתם של החששים עד למונגוליה. וויליאם מרוברוק, איש דת ונוסע שהגיע ב-1254 לקראקורם, בירת החאן המונגולי, מספר על פחדו של מונגקו, החאן המונגולי מחששים שהסתננו למחנהו. אין ביטחון באיש. אולי הם לובשים בגדי חיילים מונגולים. השמועות אמרו שהצליחו להסתנן למשמר האישי.

וויליאם מצור, שנולד ב-1130, אחד ההיסטוריונים החשובים בזמנו, היה נוסע מנוסה, היסטוריון בעל עין שדיבר ערבית והכיר את יושבי הארץ, התבקש על ידי אמלריק לכתוב את ההיסטוריה של המלכים הלאטיניים של ירושלים. ספרו של וויליאם נקרא: "היסטוריה של מעשים שנעשו מעבר לים" (1182-1184)
"יש במחוז צור, הנקראת גם פיניקיה, ובמקורות אחרים טורטוסה, עם השולט בעשר מצודות חזקות, עם הכפרים העצמאיים השייכים להן, מספרם, כפי ששמענו לעיתים קרובות, הוא 60,000 ואולי אף יותר. מנהגם הוא למנות להם מנהיג ולבחור אחד מתוכם לראש, ואין הדבר נעשה מתוך זכות ירושת השלטון, אלא מתוך התחשבות בתכונות נעלות. מכיוון שהם מתעבים כל תואר כבוד אחר, הם קוראים לו הזקן. קשרי הציות והנאמנות הקושרים עם זה למנהיגו הם חזקים כל כך, שאין שום משימה שהיא קשה, בלתי אפשרית או מסוכנת עבורם שמי מהם יסרב להוציא אל הפועל בקנאות ובדבקות מוחלטת ברגע שמנהיגם הורה זאת.
אם יש למשל נסיך אותו שונאים אנשים אלו, או שאינם בוטחים בו, המנהיג נותן לאחד או לכמה מהם פגיונות. מייד יוצאים לדרכם אלו שקיבלו את הפקודה, מבלי לחשוב על תוצאות המעשה או על דרך מילוט. קנאים להשלים את המעשה, הם מתחבלים תחבולות, מתכננים וממתינים כל פרק של זמן שצריך המעשה, עד שהמצב מתאים את עצמו על מנת שיוכלו לבצע את פקודת מנהיגם. גם אנשינו (הצלבנים) וגם הסרקנים (המוסלמים הסונים) קוראים להם אססיני, איננו יודעים את מקורו של השם."
במערב נקשר שמם של האסיסיון לתרבות מעוררת האימה של ההתנקשות והרצח על ידי דנטה כאססינים , חודרת למילון הלטיני והאנגלי כשם תואר למתנקש.
ארנולד מליבק נשלח לסוריה כסוכנו של הקיסר הגרמני ברברוסה ב-1175. ארנולד הניח כי סם כלשהו אחראי על התנהגותם הפנאטית של החששים. האססיון נקראו חששיון, כחלק מהתעמולה האנטי שיעית של הסונים שטענו כי הם רצחניים מכיוון שהם פועלים תחת השפעת החשיש. 
"בהרים שבקרבת דמשק, אנטיוכיה ואלפו, מתגורררת קבוצה של סרקנים (מוסלמים) הנקראים בלשונם הם חששינים, ובלטינית סניורס דה מונטניה (אדוני ההר). אנשים אלו חיים ללא חוק, ניזונים מבשר חזיר בניגוד לחוק הסרקני ומשתמשים בכל אישה שבנמצא, כולל אחיותיהם ואימהותיהם. הם גרים בהרים, ומבצריהם בלתי ניתנים לכיבוש. ארצם אינה פוריה, ולכן הם חיים על בהמותיהם. ובקהלם יש נסיך אחד המטיל אימה על כל הנסיכים הסרקנים הקרובים ומרוחקים מממלכתו. אימתו נופלת גם על הנסיכים הנוצרים השכנים לו, מכיוון שהוא הורג בהם באופן קבוע בדרך מפליאה. הדבר נעשה בדרך הזו: לנסיך זה יש בממלכת ההר שלו אינספור ארמונות נפלאים המוקפים בחומה גבוהה וחזקה, כך שאיש אינו יכול לחדור דרך החומה חוץ מאשר דרך פשפש קטן השמור בקפידה. ושם הוא מגדל רבים מבניהם של האכרים מאז שהם נערים רכים. נערים אלו לומדים שפות רבות: יוונית, לטינית, רומאית, סרקנית ושפות רבות אחרות, נערים אלו מלומדים על ידי מוריהם לציית לכל מילה או צו היוצא מפי אדונם, ואם יקפידו לעשות כך, יתן להם אדונם, שלו כוח רב מכל אל חי שלו עבדו בעבר, את כל מנעמי גן העדן. נאמר להם, שלעולם לא יגיעו לגן עדן אם יכשלו במילוי מושלם של משאלות לב אדונם. הם אינם רואים או פוגשים איש מלבד את מוריהם ואדוניהם מילדותם ועד שאדונם ממנה אותם לרצוח.
ביום שהם מובאים בפניו, הוא שואל אותם אם הם יצייתו לפקודותיו, על מנת שיוכל לתת להם את גם העדן. ואז, משום אימונם רב השנים, ללא מחשבה שנייה או התנגדות, הם משליכים את עצמם לרגלי אדונם ועונים בדבקות כי יצייתו לו בכל דבר שיצווה עליהם. ואז נותן להם אדונם פגיון זהב ושולח אותם להרוג את הנסיך או המלך שבחר.
אני אספר לכם דברים על האיש הזקן הזה שאולי יראו לכם טיפשיים ומופרכים, אולם, הם נמסרו לי בשבועה על ידי עד מהימן. האיש הזקן הזה הוליך שולל את בני ארצו על ידי כשפים וגרם להם להאמין כי אין אלוהים מבלעדיו. ובנוסף לכך, הוא כישף אותם באופן מוזר על ידי הבטחות ותיקוות על תענוגות נצח, ובכך גרם להם כי יעדיפו את המוות על החיים. כמה מהם, הנמצאים על חומה גבוהה, יקפצו למטה ברגע שיסמן להם, מנפצים את גולגלתם למוות באופן המחריד ביותר. המבורכים מכולם, הוא אומר, שופכים את דמם של האחרים ואז מוצאים להורג כגמול על מעשיהם. ולכן הם בוחרים במוות בדרך הזו – רוצחים במזימה מישהו ולאחר מכן מוצאים להורג.
הוא ייתן להם סכינים, שהן, כך נאמר, מקודשות ומשוחות ברעל, ואז הוא משכר אותם על ידי שיקוי והם נכנסים למצב של אקסטזה ושיכרון הדעת, ואז הוא מראה להם בעזרת כוחות הכישוף שלו חלומות פנטסטיים, חלומות המלאים בתענוגות ואושר – או אולי מוטב לומר אווילויות – ולאחר מכן הוא מבטיח להם כי תענוגות אלו אותם ראו בזמן חזיונות השוא הם תגמול הנצח אותו יחקבלו בעבור מעשיהם."

סופם של החששים היה כשהמונגולים החליטו שאינם מוכנים לסבול יותר איומים. החאן המונגולי הולגו עלה על אלמות עם כוחות גדולים ב-1254. הוא לכד את מנהיג האססיון ותבע ממנו לפנות לאנשיו שיכנעו. המנהיג האססיני עשה בדיוק מה שאמרו לו. אחרי שהולאגו גמר להכניע וללכוד את טירות האססיון אחת אחרי השניה הוא לקח אותו למדבר ושם סגר אותו בתוך שק שנירמס על ידי פרסות הסוסים. 
באותה תקופה בדיוק עלה ביבארס הממלוכי שהביס את הצלבנים והקים אימפריה שהשתרעה בין קהיר לדמשק. גם הוא לא היה מוכן יותר לפשרות, איומים וסחטנות. סדר חדש. הוא הרס את טירותיהם של החששים אחת לאחת והעלים את המדינה האיסמעילית-ניזארית חששית מעל פני האדמה.

לאחר חניקתם של האססיון על ידי הממלוכים בצד הסורי-לבנוני והמונגולים בצד הפרסי, הם נעלמו כקבוצה בעלת זהות טריטוריאלית ונפוצו למקומות שונים. היום יש קבוצות איסמעליות-ניזאריות בהודו ובפקיסטאן כשמנהיגם הוא האגא חאן – מנהיג של כת רודפת שלום באופן קיצוני שחיבורה לעברה הקנאי ושותת הדם ניראה מרוחק מאוד. 

מה שאומר שבנחישות ובתקיפות אפשר לשנות כיוון של קבוצות שיעיות אלימות ופנאטיות.  

 איך עושים שלום – סיפור סופי .

זהו למעשה קובץ סיפורים מיסטי – סופי .

למדתי אצל הסופים – הניזארים תלמידי אידריס שאח.

הם שלחו אותי בחזרה ליהודים….

הדרגה הגבוהה ביותר שראיתי אצלם היא – הצחוק !  חוש ההומור !! אצלנו זה לחם חוקנו.
אחרי שנים של קריאת עשרות ספרים שלהם, מגיעים לספר של בדיחות, בחלקן קצת מוזרות. 

אוסף ידוע הוא סיפורי מולה נאסר א-דין , או נסטראדין חוג'ה , מכירים ?
יש כמה כרכים של אסופות סיפורים שלו ע"י אידריס שאח .
נסראדין הוא טיפוס מורכב. הוא דיין חמור-סבר עד כדי צחוק,  ו/או של שוטה.

גם סבתא שלי ע"ה היתה מספרת לי סיפורים כאלה.

שינוי דרמטי – איך משכנעים אותם .

     נאסר אדין קיבל תוכי ליום הולדתו. לרוע מזלו היה זה תוכי בוגר שלא חדל לנבל פיו ולהשמיע קללות וגסויות. המולה עשה כמיטב יכולתו לחנך את התוכי שלו להתנהג כיאות; הוא דיבר אתו בנימוס, השמיע לו מוסיקה, השתדל להיות לו לדוגמא אישית – דבר לא הועיל.

     נאסר אדין החל לגעור בתוכי ולצעוק עליו, אך לשוא. התוכי רק קילל ביתר שאת. הוא אחז בו וטלטל אותו, אך התוכי רק התרגז ונעשה גס וחצוף עוד יותר.

     לבסוף, ברגע של יאוש, אחז בו המולה ותחב אותו לתא ההקפאה של המקרר שלו.      רגעים אחדים נשמעו מתוך התא הסגור צרחות, קללות וקולות בעיטה וניקור, ולפתע השתרר שקט פתאומי. נאסר אדין חשש לגורל התוכי שלו. הוא מיהר לפתוח את תא ההקפאה. התוכי דידה לתוך זרועותיו המושטות ואמר: "צר לי שפגעתי בך בהתנהגותי הנלוזה. אני מבקש את סליחתך ומבטיח שאשנה את דרכי ולא אחזור לסורי."

     המולה המופתע התכוון לשאול אותו מה גרם לשינוי הדרמטי, כאשר הוסיף התוכי: "האם יורשה לי לשאול מה עשתה לך התרנגולת?"

מה אנחנו עושים פה?

     יום אחד צעד נסר אדין בדרך המובילה לכפרו. לפתע הוא רואה מרחוק קבוצת אנשים מתקרבת  לעברו. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת והדרך חשוכה.

     "שודדים" אמר נסר אדין לעצמו, "מה לעשות?"

     הסתכל סביבו, ראה גדר. עבר מעליה ומצא את עצמו בבית קברות. לא חשב פעמיים, הזדחל לתוך קבר ריק ושם שכב רועד, ממתין לבאות.

     עכשיו, האנשים שראה היו עוברי אורח תמימים שצעדו בדרך. ראו בן אדם מתנהג בצורה כל כך משונה, באו לבדוק מה קרה לו. עברו גם הם את הגדר ומצאו אותו שוכב בקבר הפתוח.

     "נסר אדין, מה אתה עושה פה?"

     נסר אדין שהבין את טעותו, חשב רגע ואחר כך אמר להם: "תראו, זה שמישהו שואל שאלה, עדין לא אומר שיש עליה גם תשובה, אבל בכל אופן – אני נמצא פה בגללכם ואתם נמצאים פה בגללי…"

לאן פנינו מועדות?

     מישהו שאל פעם את נסר אדין: "תגיד לי, אדוני המולה, כאני קם בבוקר ומסתכל מבעד לחלון אני רואה המון אנשים הולכים לכל הכיוונים, אחד לפה אחד לשם, – מה פירוש המחזה המוזר הזה?"

     "אה, זה פשוט מאוד" השיב לו נסר אדין, "אתה מבין, אם כל האנשים היו הולכים לאותו כיוון העולם היה מתהפך…"

האדם הנכון

     אחד מידידיו של נסר אדין הבחין בראי שהיה מותקן על דלתה של הכספת שלו.

     "נסר אדין, מה אתה עושה עם הראי הזה?

     "אה, זה פשוט מאוד" השיב המולה, "כאשר אני מוציא כסף מהכספת אני מסתכל בראי כדי שאהיה בטוח שמי שמוציא את הכסף זה באמת אני ולא מישהו אחר…"

אבטיחים

     נאסר אדין הזדמן פעם למקשת אבטיחים. אחרי שהיטיב לבו באבטיח עסיסי, ישב בצל עץ שזיפים שניצב בקרבת מקום ואמר לעצמו:

     "ריבונו של עולם, בראת פרי כל כך יפה, כל כך עסיסי וטעים לחך, אבל למה, למה לא עשית מלאכתך עד תום ולא הקצית לו עץ מיוחד כדי שנוכל לקוטפו בעמידה ולא נצטרך לטרוח ולהתכופף לארץ!"

     עוד המלים על דל שפתיו והנה נשר שזיף מראש העץ, טרח! ישר על ראשו.

     המולה גרד את ראשו הכואב, נשא עיניו למרום ואמר: "אה, בסדר, הבנתי! סליחה, סליחה, אתה באמת צודק. אני לוקח את הדברים שלי חזרה!"

על עורבים ונשרים

     באחד הימים נחת נשר על אדן חלונו של נסר אדין.

     "מה הצפור המוזרה הזאת?" שאל את תלמידיו.

     "אדוננו המולה, זהו נשר!"

     "נשר? נו, באמת. הביאו לי מספריים."

     נסר אדין נטל את המספריים לידו והחל לקצץ; הוריד נוצה פה, אברה שם, עד ששיווה לנשר צורה של עורב. כשגמר, הסתכל מרוצה במעשה ידיו: "עכשיו אתה נראה סוף סוף כמו נשר אמיתי!…"

הראי

     נסר אדין שוטט פעם בחוצות הכפר. לפתע הבחין בחפץ נוצץ מונח על ערימת אשפה. הוא מיהר להרימו. היה זה שבר של ראי. המולה הסתכל בדמותו הנשקפת מן הראי.

     "איזה דבר מכוער!" אמר "אין פלא שהשליכו אותו לאשפה ככלי אין חפץ!"

בדרכי העולם

     באחד הימים עשה נאסר אדין את דרכו מעיר אחת לעיר אחרת. היום היה יום שרב כבד והדרך מאובקת. המולה החליט לעשות קיצור דרך. הוא עזב את דרך המלך ונכנס ליער ושם צעד להנאתו כשהוא נהנה מצל העצים וציוץ הצפורים.

     לפתע יצאו ממעבה היער שודדים, התנפלו על נאסר אדין, חמסו ממנו את בגדיו ואת כל דברי הערך שברשותו והשאירוהו ערום בלב היער.

     "אהה!" אמר המולה "איזה מזל. אם זה מה שקרה לי בלב היער המוצל והשקט מי יודע מה היה קורה לי בדרך המלך המאובקת וההומה…"

חלוקת עבודה

     נאסר אדין הפליג פעם בספינה בים. לפתע החלה סערה עזה שאיימה להטביע את הספינה. רב החובל וחבר עוזריו עשו כמיטב יכולתם להלחם בסערה ולבסוף כרעו על ברכהים והתפללו. נאסר אדין עמד בשקט וצפה בנעשה.

     “כרע על ברכיך והתפלל גם אתה!" אמר לו רב החובל. המולה המשיך לעמוד במקומו.

     "סלח לי," אמר לו, "אבל אני רק נוסע. מי שאחראי להנהגת הספינה זה אתה…"

החובה האנושית

     באחד הימים רכב נסר אדין בחברת אחדים משכניו בדרך המובילה אל הכפר. כאשר טיפסו במעלה גבעה הבחין המולה שחמורו נוטף זיעה. הוא ירד מן החמור ולחש על אוזנו: "צר לי שאתה עובד כל כך קשה עד שהזיעה נוטפת ממך."

     שכניו שהבחינו במעשיו היו סקרנים לדעת מה פשר מעשיו. "חוג'ה, מה לחשת לחמור שלך?" שאל אחד מהם.

     "אמרתי לו שאני מצטער שהוא עובד כל כך קשה עד שהוא נוטף זיעה."

     השכנים צחקו: "בשביל מה זה טוב? חמורים לא מבינים שפת אנוש, הם לא בני אדם!"

     "מה שאני עושה" השיב המולה, "נוגע לי. עשיתי מה שנדרש ומתבקש מיצור אנושי ולא אכפת לי אם הוא מבין את מה שאמרתי."

לשון הציפורים

     באחד הימים הזדמן נסר אדין לשוק וראה שם רוכלים המציעים צפורים צבעוניות למכירה במחיר של חמישה דינר לכל ציפור.

      "אם זה המחיר לעופות, גם לי יש מה להציע", חשב לעצמו. הוא מיהר הביתה, הכניס תרנגולת לכלוב והביא אותה לשוק, אבל לא נמצא קונה לסחורתו.

     "אינני מבין." אמר המולה, "על עופות קטנים כאלה אתם מוכנים לשלם מחיר כזה ולעוף שלי אין דורש?"

    "ראה," אמרו לו, "העופות האלה הם תוכים, ציפורים מדברות!"

     "שוטים שכמותכם," השיב להם המולה, "התרנגולת שלי לא זו בלבד שיש לה מחשבות מופלאות, היא גם מספיק נבונה לשמור אותן לעצמה ולא לאלץ אותכם לשמוע אותן…"

החמור העשירי

     אחד מחבריו של נסר אדין ביקש לדעת כמה חמורים הוא מחזיק ברשותו.

     "אינני יודע," השיב המולה, "אלך ואספור."

     כעבור דקות אחדות הוא חוזר: "מצטער, אבל לא הצלחתי לספור אותם."

     "מה הבעיה?"

     "אגיד לך" השיב נסר אדין, "תשעה חמורים עמדו בשקט וספרתי אותם בלי שום בעיה, אבל היה שם חמור נוסף שהתרוצץ בלי הרף ולא נשאר אפילו לרגע במקום אחד ואותו לא הצלחתי לספור…"

אחד ואין בלתו

     "אמור לי, כבוד המולה", פנה פעם אחד הפילוסופים אל נסר אדין, "האם יש בידך מופת נחרץ למציאותו של אללה, ריבון העולמים הכל יכול?"

     נסר אדין חשב רגע והשיב: "ראה, מיום שעמדתי על דעתי, כל הדברים מתרחשים על פי רצונו של אללה. לולא היה אללה האל הכל יכול חורץ את כל הגורלות, היו בודאי הדברים מתרחשים מדי פעם גם לפי רצוני אני…"

מלות חכמה

     יום אחד הגיע נסר אדין לכיכר העיר וקרא: "היאספו אנשים, יש בפי כמה מלות חכמה לומר לכם!"

     יותר ויותר אנשים התחילו להתאסף סביבו: "אמור לנו אותן בבקשה, כבוד המולה."

      "האם הייתם רוצים להפוך לעשירים בלי לעבוד?"

     "כן, בודאי!"

     "האם הייתם רוצים לצבור רכוש ללא מאמץ, להתקדם בלי להיתקל בשום קושי?"

     "כן, כן!" צעק ההמון.

     "ובכן," השיב להם נסר אדין, "גם אני הייתי רוצה!"

הדרך הישירה

     יום אחד ראה מישהו את נסר אדין עמל לשאוב מים מן הבאר בדלי כדי להשקות את חלקת השדה שלו.

     "כבוד המולה," אמר לו, "למה אינך קונה משאבה וחוסך גם את זמנך וגם את כוחותיך?"

     "משאבה?" תמה נסר אדין, "על איזה מין מכונה אתה מדבר?"

     "ראה, מרכיבים שני פסי ברזל על הבאר, מוסיפים גליל עם בוכנה וידית, והמים עולים מאליהם בלי מאמץ…"

     "שמע," עצר אותו המולה, "העסק הזה מוכר לי, אבל מי שמשתמש במכשירים מתוחכמים כאלה, מסיים בזה שגם המחשבות שלו נעשות מתוחכמות מדי והוא מאבד את האפשרות ללכת בדרך הישירה."

המוכר והבלתי מוכר

     באחד הימים הזדמן נסר אדין לעיר זרה וביקש לשאת דרשה במסגד.

     "חוץ ממך אף אחד לא מכיר אותך כאן!" לעג לו אחד מהאנשים ששוחח עמם.

     "השבח לאל שהמצב הוא לא הפוך…" השיב לו המולה מינה וביה.

והחכמה מאין תמצא

     "אמור לי, כבוד המולה", פנה אל נסר אדין אחד ממעריציו, "מהו סוד חכמתך ואיך אוכל גם אני להיות לאיש חכם?"

     נסר אדין הקשיב לדבריו, חשב רגע ואחר כך השיב: "ראה, ידידי, לשם כך דרושים שני דברים: כאשר אתה שומע אדם חכם מדבר, השתדל להקשיב היטב למה שיוצא מפיו. כאשר אתה עצמך מדבר, השתדל להקשיב היטב למה שיוצא מפיך…"

חשדנות

     יום אחד ביקש נסר אדין להעביר חפץ כבד מן השוק לביתו. הוא חיפש ומצא סבל שהסכים לשאת את המטען על גבו ליעד המבוקש תמורת תשלום קטן.

     “אמור לי בבקשה, כבוד המולה," אמר לו הסבל, "מהי כתובתך?"

     "מה" הזדעק נסר אדין, "האם אתה חושב אותי לכזה טיפש שאלך ואמסור את כתובתי הפרטית לאדם שאינני מכיר!"

חלוקת עבודה

     תימור לנג כבש את מרכז אנטוליה והתקדם לכיוון אקסהיר, שורף והורס את כל הנקרה על דרכו. תושבי אקסהיר שחששו פן יפקוד גורל דומה גם את עירם, הלכו אל נסר אדין וביקשו ממנו לעשות שימוש בכל כישוריו מול הכובש ולמנוע את הפגיעה בעיר. המולה היסס תחילה כיוון שידע שתימור לנג הוא כובש אכזר ורב כוח, אך לבסוף לא יכול היה לעמוד בפני תחנוניהם של בני עירו וקיבל עליו את המשימה.

     הדבר הראשון שדרש מאנשי עירו היה להקים מחוץ לחומות העיר אוהל ענקי עשוי עורות גמלים. בתוך האוהל ערם המולה ערמה גדולה של מזרונים וכרים, ואז נכנס עם מצנפתו הצהובה לתוך האוהל, פשט את כל בגדיו חוץ מן הצניף וטיפס אל ראש הערימה. שם ניצב זקוף, ערום כביום היוולדו כשהוא מייצב עצמו עם מטהו.

     זמן לא רב אחר כך הגיע צבאו של תימור לנג אל חומות העיר. בראותם את האוהל המפואר החליטו החיילים להציץ ולראות מי יושב בתוכו. הם נכנסו לאוהל, נשאו מבטם אל על וראו את המולה.

     "מי אתה?" שאלו אותו.

     "אני הוא אל האדמה." השיב המולה בקול חגיגי ובוטח.

     החיילים חששו לפגוע בדמות המוזרה המשקיפה עליהם בגאון מראש הערמה. הם מיהרו להודיע על כך למלכם. סקרנותו של תימור לנג התעוררה והוא פקד להביא בפניו את האיש המוזר.

     "אישי הטוב, אתה הוא אל האדמה; האם לא כך טענת?"

     "אמת ונכון, הוד מלכותו."

     "טוב, מאחר ואתה הוא אל האדמה, אני מצווה עליך לחולל נס. אם לא תצליח לחוללו אפקוד להסיר את ראשך כעונש על עזות המצח שלך!" ואז בהצביעו על בתו העיוורת המשיך ואמר: "אני מצווה עליך לפתוח את עיניה!"

     "הוד מלכותך," השיב נסר אדין מינה וביה, "אמרתי שאני אל הארץ, ואכן זה מה שאני, אבל בעניין זה יש לי גם הסכם עם אל השמים. אתה מבין, הוא אחראי לחלקי הגוף העליונים, ואני לתחתונים. לפתוח את עיני בתך יהיה דבר החורג מסמכותי ומנוגד להסכם בינינו, אבל אם יש לבתך משהו שדורש פתיחה מתחת לחגורתה, אציע לך ברצון את שירותי הצנועים…"

הצד הנכון

     נסר אדין נקלע פעם לסכסוך משפטי עם שכנו והחליט לשאול בעצתו של עורך דין.

     "אמור לי", שאל אותו המולה, "האם כדאי לי לתת לשופט משהו מהצד, 'לשמן אותו' כמו שאומרות הבריות?"

      "חס וחלילה!" הזדעק עורך הדין, "דע לך שהשופט הזה הוא אדם קפדן ואינו נוהג משוא פנים בדין. אם רק תנסה לשחד אותו, אין ספק שיפסוק לרעתך!"

     "בסדר גמור, אם אתה אומר."

     למחרת היום התייצב המולה למשפט. השופט שמע את טענות הצדדים ומיד פסק לטובת המולה. "נו, אתה רואה", אמר עורך הדין, "מזל שלא ניסית לשחד אותו."

     "דווקא נתתי לו מתת הגון." אמר לו נסר אדין.

      "אלוהים אדירים, אל תאמר לי ששיחדת את השופט?!"

      "כן, בשמו של השני…"

עד מהימן

     יום אחד פנה אל נסר אדין אחד מידידיו בבקשה: "עלי להופיע בפני הקאדי ולהוכיח לו את צדקת טענותי. יעץ לי מה עלי לעשות?"

     "אני אבוא אתך ואסייע לך, אך עליך להציג בפני הקאדי עד מהימן המוכר לו ויכול לאשר את טענותיך."

     ביום המיועד הופיעו השנים לפני הקאדי.

     "הריני מעיד עלי את אללה כל יכול שאין בפי דבר שקר וכל טענותי אמת!" אמר הידיד.

     "שוטה שכמותך," נזף בו המולה, "אמרתי לך להביא מישהו שהקאדי מכיר!"

=================

/*

סתימת פיות.

מסכות – רעשנים שירים וריקודים . זה אצלנו.

כולם לסתום את הפיות, ושלא נראה כאן חיוך, ולשמור מרחק אנטי חברתי – בין כל חברי העדר. אלה היו ההוראות מהממשלה העולמית של כת השטן העולמית.

זה עבר, ברוך השם, וכל הג'יפה הזאת תרד בביוב, מיד.

זה המהלך הבוליטי בעולם כולו, וגם כאן, כמובן.

החרצפים עלו, ואז רואים אותם.

והאור שורף אותם.

כל זה היה מהלך מכוון.

לידיעתכם.

זאת מלחמה עולמית שמתנהלת כבר למעלה עשרים שנה, בין הטובים והרעים בעולם כולו !!

וגם כאן.

דש.

ראו כאן :

It Had to Be This Way

https://www.israpundit.org/it-had-to-be-this-way/?fbclid=IwAR31oLI_mgWCAX-XoGDFxBvqqDFCXvSM_nUPnG0DFna8GxK3CtIgWduRni4

הפוליטיזציה הורסת כל חלקה טובה ומעלה את הטיפוסים הלא טובים לשלטון.

השיטה לא טובה.

מה זה שמאל ומה זה ימין ?

בתורה שמאל זה חסד ימין זה גבורה.

התורה קדמה גם לאיסלאם וגם לנצרות.

מושגי התורה הם אמיתיים וברורים.

למעשה גם בתורה יש שיוך בין ערכי טוב ורע, ושמאל וימין, ואכ"מ.

קוראים לרע טוב ולטוב רע. זאת הדרך בה נלחמים בנו בניסיון להרוס את העולם.

בענינים כמו הומסקסואליזם, הפלות, התיחסות לערבים, ומה לא.

כדי לעשות "שלום" הביאו לנו כאן את עראפאת, המתועב שברוצחים. ועדיין ממשיכים עם הזוועה הזאת ביהודה ושומרון.

בפוליטיקה בארץ יש בלבול מושגים איום.

רוב האנשים לא מבינים, לא יודעים, ולא מסוגלים לחשוב עד הסוף בגלל….

שמאל בעולם מזוהה עם סוציאליזם וקומוניזם.

הימין עם פאשיזם. מי לכל הרוחות רוצה להיקרא פאשיסט ?!

ולמעשה גם זה בילבול מושגים כי הקומוניזם נהיה פאשיסטי יותר מכולם.

מה לנו להיקרא פאשיסטים/ימניים  ?

צמדי ערכים כמו אמת ושקר, טוב ורע, הם ערכים אמיתיים.

שמירה על ארץ ישראל לעומת הפקרתה.

התיחסות לערבים.

סוציאליזם מול קפיטליזם.

תערבב את הענינים הללו מין בשאינו מינו ויש לך מתכון להרס. זה מה שיש.

הניכור הזה והעימות הזה קים בעולם והוא נבנה והונדס כדי ליצור מחלוקות מריבות ומלחמות.

מלחמת הגוש המזרחי מול הגוש המערבי היא הינדוס של הסדר העולמי החדש/ישן….

אצלנו לא חסר מחלוקות וגם הן מהונדסות.

דתיים מול חילוניים

ספרדים מול אשכנזים

עשירים מול עניים

פריפריה מול צפון תל אביב.

הליכוד פעם היה "ליברלים עצמאיים".

באמריקע הליברליזם זה שמאל.

השמאל הקיצוני והימין הקיצוני בארץ זה אותו הדבר. כך אמר מו"ר הרב, וצדק, כמו תמיד.

על טעויות באידיאולוגיה משלמים ביוקר.

עבודת הברורים נגמרה.

כה אמר הרבי. והדברים האלה לא ברורים לאף אחד, כך נראה.

המקובלים, אין להם מושג איך להתמודד עם זה. כל הכוונות בסידור הרש"ש לדוגמא, זה הכל ברורים. לפי האר"י, הכוונות של כל התורה וכל המצוות בגלות, זה ברורים.

אז זה נגמר. מה זה אומר.

ברורים פירושם הפרדת הטוב מהרע, העלאת הטוב, וסילוק או התעלמות מהרע.

איך זה עובד ?

יש תחומים רבים ושונים.

במדע למשל, מבחינתנו הכל סגור.

ברפואה, אנחנו יודעים בדיוק מה טוב ומה רע. הבעיה היא שהעולם הרפואי עדיין מתנהג לפי האינטרסים של צד הרע. זה כמו בכל יתר התחומים. "עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו". אדם בליעל שולט בעולם. ככה זה בבטחון, בכלכלה, בפוליטיקה….

עד מתי ?

עד שנקבל עלינו את מלכות השם. ואיך על ידי קבלת המשיח. ראה בצמח צדק, דרך מצוותיך, מצות מינוי מלך.

זאת הנקודה.

הברורים נגמרו, פרוש הדבר שאנחנו יודעים מי הוא מי.

מי איתנו ומי נגדנו. מי טוב ומי פחות טוב. כל "רב" לאיזה צד הוא שייך, לקדושה או לסיטרא אחרא. ראה תורת הבעש"ט על שדין יהודאין, שזה תלמידי חכמים ו.או רבנים שמתלוצצים ממי שיכול לתקן את העולם.

ברורים באופן הכי ספציפי זה שאנחנו כבר יודעים מזמן בדיוק בדיוק מי צריך להיות המשיח.

הרבי הרי אמר שהמינוי של דוד מלכא משיחא כבר היה. ושהוא נמצא בגילוי.

מה מעכב ? חששות ואינטרסים.

תיקון הקלקלה.

תיקון המשפט קודם לכל דבר וענין.

אחרי שייעשה סדר במערכת המשפטית אפשר יהיה להתחיל לתקן מערכות אחרות, אחת לאחת.

המערכות השונות :

הרפואה – היום היא נזק. רפואה אמיתית תגרום לנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לריפוי העולם כולו. התשתיות קיימות כבר, הבעיה היא רק החוק והמשפט.

המיחשוב – מיחשוב עברי יגרום להתפתחות אצלנו בכל התחומים, (כמובן שיהיה צורך בבקרת תכנים במדיה.) ונהפך למעצמה המובילה בעולם בהיי טק, באמת. המיחשוב היום זה בלון נפוח. המעבר יכול להעשות בקלי קלות בלי השקעות גדולות, רק תיקון בראש.

המדע – פרויקט "שפה אחת לכל המדעים" יגרום לנו להיות המובילים במדע בעולם.

רפורמה אגררית – התארגנות המשפחות בחזרה לקרקע.  חלוקת קרקעות הלאום התפוסות היום בידי כל מיני גופים. גם הביטוח הלאומי וגם שיטת המיסוי הקיימת גורמים בין היתר לפרוק המשפחות. הגיע הזמן להתארגן מחדש במשפחות שלנו.

ביטול הריבית ושמיטת חובות (לבנקים קודם כל…. ).

חנינה כללית אזרחית ופלילית לכל יושבי הארץ הקדושה שסבלו מההתעללות משפטית ….

חלוקת המשאבים ואוצרות הטבע בצדק לכל האזרחים בצורה נכונה, לאו דווקא לטייקונים. גם זה פונקציה של המשפט. הרי לא חסר לנו כלום בארץ !!

הכלכלה… תתוקן בעקבות תיקון המשפט שקודם כל. פשוט לסלק את הרמאיות הגדולות וגם את הקטנות מהשטח. אחר כך התיקון יעשה על ידי ישום פרויקטים לאומיים כנ"ל.

הנקודות אלה מהוות בסיס ראשוני לפיתוח, על ידי התיעצות בונה.

ניצור וועדות של מומחים אמיתיים לצורך המימוש. לא פוליטיקאים.

תיקון המשפט בירושלים.

התורה חוזרת ואומרת "עשו משפט". זו ההתחלה. אם אין משפט, שום דבר לא עובד נכון.

כיום זה בדיוק המצב בירושלים. אין משפט !! מה שיש זו שרירותיות של קרטל משפטי שאמון על שנאת ישראל שמנסים לנווט אותנו לאבדון, היל"ת.

רש"י הראשון אומר "יבואו אומות העולם יגידו לכם שהארץ לא שלכם, תגידו להם ככה… " . זה המשפט. משפט הבעלות על הארץ הזאת. וזה עוד לא נעשה. מה שקרה זה שהציונות החילונית באה והרימה דגל ונשק והחלה להילחם. אבל, משפט, תביעה משפטית על זכותנו על הארץ זה עוד לא נעשה. עוד לא נעשה משפט בין לאומי בנושא .

ביחוד המצב גרוע בירושלים עצמה. המשפטנים בירושלים שולטים גם בפוליטיקאים וגם ביתר שרותי הביטחון. הם עושים מה שבראש שלהם. וזה לא דברים טובים, מה שיש להם בראש. ביחוד היום עם הגלובליזציה, וסדר העולם החדש שהם מנסים להשליט עלינו .

הערבים והאיסלאם. הם לא הבעיה שלנו. בפרוש לא. איתם אפשר להיסתדר, וצריך להיסתדר, והסתדרנו, וניסתדר, תמיד.

בית המשפט העליון  עמלק ומלחמת עמלק. במלחמה צריך לזהות את המטרות. לקבל החלטות מה, ומי, ומי נגד מי.  זע"ט. לפני שהולכים לחפש את האויבים שלנו רחוק ובחוץ, צריך קודם כל לעשות בדק בית. עמלק שוכן בקרבנו. מי ששולט כאן בארץ זה המשפטנים ובית המשפט העליון. כתוב "ציון במשפט תיפדה" . בינתיים מה שיש זה אנטי-פדה. הם מארגנים ויוצרים כאן את האינטיפדה בפועל ממש, בידים, ובמכוון. הם החליטו שלערבים כן יש זכות חוקית על הארץ הזאת, ולנו לא. זו רק בעיה אחת שהם יוצרים, וזו לאו דווקא הכי גדולה. לבית המשפט העליון יש אג'נדה שמוכתבת על ידי עמלקים מבחוץ. עמלק ראסמי מובחן וברור. שושלות של שונאי ישראל מבית ומחוץ. וזה הוא מוקד השליטה, ושורש הרעה החולה בארצנו הקדושה.

זיהוי וזהות . זאת היא הבעיה המרכזית שלנו כאן ועכשיו בארץ. מי אנחנו – בני אברהם יצחק ויעקב, ומה יש לנו לחפש כאן – זכותנו על הארץ כיורשים החוקיים.

בית המשפט העליון גורם לכל הצרות שלנו, ממש כך. הם עובדים קשה מאד כדי לטשטש ולאבד את הזהות של ישראל, בכל האמצעים העומדים לרשותם . הם מחדירים לנו כאן כל מיני מחלות וצרות, שחיתות בכל הרמות, פרוק המשפחות, השחתת המידות, הומוסקסואליזם, זנות, מסתננים, פלסטיזים, גניבות גדולות, תקשורת מושחתת ומעוותת, ומה לא.

"ראית שפיכות דמים מרובה צא ובדוק בשופטי ישראל". "על עינוי הדין ועל עיוות הדין, חרב בא לעולם". מצד אחד הם מתגמלים את הרוצחים וסולחים להם. ומצד שני אוסרים את ידי הישראלים הבאים להגן על נפשם, כולל את ידי החיילים וכוחות הביטחון שצריכים לקבל הכשר מבית המשפט לפני שירימו יד או רגל. "כל מקום שאתה רואה זנות ועבודת כוכבים, אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים". זה בדיוק מה שקורה פה. "ירושלים עיר הצדק ועתה מרצחים". גם לערבים כבר נמאס והם מוכנים להתאבד עלינו כדי להפסיק את הכפירה הזאת.

עוד נקודה. על ההסתה במסגדים ובמערכת החינוך שלהם. זה מאורגן ומתוזמר וחוקי, יעני. אם רב אחד בישראל היה מעז לדבר בצורה דומה, איפה הוא היה היום. "צריך להכיל אותם" , "תיבכו ותתיתפנו" , יאללה נמאס !!

הרבי חזר ואמר, כל העולם כולו מכיר בתורה כמסמך משפטי מחייב חוץ מ…. מדינת ישראל. וספציפית – בית המשפט בירושלים. ואת זה חייבים לתקן   מ י ד .

ואז, הכל יסתדר בעזרת השם, כי כשיש משפט אפשר לטפל בכל הבעיות, אחת לאחת .

תיקון חב"ד.

חב"ד היום היא תנועה בלי ראש. צריך לחבר להם ראש. הראש הזה יהיה המשיח.

זו התכנית של הרבי, וזה מובנה בתורת חב"ד ובמסורת שלהם.

הרבי סידר את הדברים כך שרק המשיח יוכל לקחת אותם בראש.

אני מדבר מבפנים ובידיעה ברורה. אני מבין שמי שלא בתוך הסיפור הזה לא יראה את זה כך.

איך זה יכול לקרות ?! זה פשוט מאד. אם שני רבנים כמו עדין שטיינזלץ ז"ל ויצחק גינזבורג שליט"א ישבו ויקבלו עליהם את מיסטר אינקוגניטו בתור המשיח, זה סגור.
זה התסריט וככה זה יעבוד. אחרי זה, זה כבר אפקט דומינו. עם יציאה לתקשורת כמובן.

איך גורמים לרבנים הללו לקבל ? הרבי אמר שצריך לדפוק על השולחן. נו…. אם מי ומי יפנו אליהם, וידחפו אותם בכיוון הנכון….

ברגע שזה יתפרסם, זה סגור מכל הכיוונים.

אני לא ממציא את התסריט הזה. זה יושב ומתבשל אצלי בראש מזמן. ובסך הכל הדברים הללו הם המשך הקו של הרבי, במדויק.

כדי להבין את המהלך כדאי לראות את שני הסרטונים הקצרים הבאים :

הרבי מליובאויטש – ובנימין נתניהו
 https://www.youtube.com/watch?v=ish94mF-g-c

Benjamin Netanyahu on Rabbi Adin Even Israel Steinsaltz

המעשה הוא העיקר.

כל הלימודים זה כדי לעשות. כתוב שלעתיד לבוא לא ילמדו עוד, כי ידעו.

יש אפשרות לצאת מכל הצרות מכל הבעיות ומכל הבלבולים מ י ד . זה בידינו וזה בכוחנו. אנחנו יודעים איך ומה צריך לעשות. אפילו פרקנו את הנושא לכמה פרויקטים פשוטים : משפט, תיקשוב, בריאות, וכו'.

אבל, משפט זה המפתח לכל דבר וענין.

היום אין משפט בירושלים. יש קרטל משפטי שמנוהל על ידי סדר עולם חדש עמלקי אנטישמי מובהק. החיוב של מלחמת עמלק זה גם על היחיד. אין יוצא מן הכלל.

בנושא הבריאות למשל דוגמא פשוטה. אם בארה"ב מסירים את החיסיון המשפטי מעל אחד ממנהלי חברות התרופות. הבעיה היא הרי שכולם מסתתרים מאחורי חברות בע"מ ואין לאף אחד אחריות אישית למעשיו. אם מסירים את החיסיון הזה. שופטים מנהל אחד, לדוגמא, על גרימת מוות של עשרים אלף איש…. מושיבים אותו על הכסא החשמלי. ושלום על ישראל, על אמריקא, ועל העולם כולו. אנשים יתחילו להיות בריאים. וזו רק דוגמא קטנה, לנושא בודד. נושאים כנ"ל יש המון. מביטחון, מלחמות מפוברקות, בנקים ששודדים את האוכלוסיות, ועד תכניות להשמדת עמים, שיעבוד אוכלוסיות העולם כולו לאג'נדה הנאצית שלהם, וכדומה.

דש.

מה תיצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. בעתיקא תליא מילתא.

התפילות כבר לא פועלות, ולא יכולות לפעול.

התורה שכולם מדברים היא כבר אנאכרוניסטית.  הרבי הרי אמר "יש תורתו של משיח תפקחו את העינים". פקיחת העינים כמו בתורה "ותפקחנה עיני שניהם" היא בסך הכל לקלוט ולהבין מה קורה פה. ומה ומי לפניך. אני לא רואה שמישהו שם לב. זה לא בשמים, ממש לא.

כמה נקודות לגבי הניסים במצרים המתוארים בפרשות של השבועות הללו. כריאליה .

מכת בכורות.

כל הסיפור נראה כסרט מתח, מלחמה, פוגרום שעשו ישראל במצרים.

המצרים הם צמחוניים כמו ההודים של היום. אנחנו קושרים את השה כמה ימים קודם. המצרים מתעבים את העבודה הזאת, ובוודאי לא נראה להם כל הסיפור כולל השחיטה.

אחרי תשע מכות, מצב הרוח של עם ישראל כבר משופר, והמצרים כבר מרגישים שאכלו אותה. ביחוד אחרי מכת החושך.

שוחטים לפנות ערב. הדם בכל מקום. הרקע מוכן.

חגיגה. חבורות חבורות עושים על האש. בבית שאין מספיק גברים מתחברים עם השכנים. הלילה יורד, מסתגרים בבתים .

חגור מלא, נעלים על הרגלים. מסמנים בדם את בתי ישראל כדי שלא יהיו טעויות. יענו, השם לא יודע מי גר איפה.

הכלבים לא צועקים – למה ? אולי קיבלו את העצמות ?

כחצות הלילה. לא בדיוק בחצות. יציאה כללית.

השם יוצא, ומי לא יצא ?!

וחמושים יצאו בני ישראל ממצרים, מאיפה בא הנשק ?!

והרי ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.

זהו גילוי העצמות. הוא ואנחנו אחד.

ואז, ורק אז, נקראים בני ישראל צבא.

צבאות השם.

גם ליתר המכות יש לאחרונה כיוונים מדעיים של הסברים די מענינים.

ים סוף

משה הרי הכיר את השטח. הוא היה גם איש שטח, וגם איש מדע, מהדרגה הראשונה.

אז, כשמפלס המים בים יורד מתחת לפני החול, אפשר לעבור רגלי. אנחנו מכירים את הים ואת התופעות השונות של שפת הים והחול.

ואז, באים המצרים עם המרכבות והסוסים שלהם בראש. הלחץ של גלגלי המרכבות ופרסות הסוסים על פני השטח גורם לקריסת פני השטח, והמים מתחילים לזרום ולהציף. ושישו ושימחו בני.

עמוד האש הענן והמשכן.

לאחרונה מתברר שבמצרים היתה טכנולוגיה מתקדמת שלא לגמרי ברורה עדין.

הפירמידות אינן סתם קברים. והאובליסקים גם כן אינם סתם קישוטים. הם פונקציונליים בקשר עם חשמל ועם מים. מן השמים ומתחת לארץ.

משה הכיר את כל הטכנולוגיות הללו. הוא גדל כנסיך מצרי והסתובב שנים באזור כתלמיד של יתרו וכמלך על הכושים. (הסופים שלימדו אותי ושלחו אותי ליהודים, גם הם מיחסים את הידע שלהם ליתרו).

כל מה שהיה מענין שם משה הוציא משם. "וינצלו את מצרים". השאירוה כמצולה שאין בה דגים.

הדברים הללו באים לידי ביטוי במשכן, בכליו, ובכל מיני מעשים יוצאים מגדר הטבע. הטבע שהיה מוכר אז לעברים.

תכלעס.

היום הרבי אומר יש תורתו של משיח. יש משיח. יש הכל.

זה סיפור של כבר מלפני יותר מעשרים וחמש שנה. אז, באמת חבל על הזמן וצריך לשמוע לו.

עני ורוכב על חמור, פרושו שולט בטכנולוגיה.

ידוע ומוסבר שבגאולה הזאת אין צורך בניסים שקורעים את הטבע. יהיו דווקא ניסים שמלובשים בטבע, זה כל הענין. היום יש כבר מספיק כוחות בטכנולוגיות הקיימות.

והרבי גם אומר שהניסים שהיו במצרים כמו המכות וקריעת ים סוף צריכים להיות גם עכשיו בגאולה הנוכחית.

ואם החרש תחריש בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו.

המודל האחרון לגאולה המוזכר בתנ"ך הוא של מרדכי ואסתר שהפכו את העולם. שם השם לא מוזכר במגילה, וכל הסיפור נראה כמהלך פוליטי לא מסובך במיוחד.

דש.

פני  הדור כפני הכלב. למה ? הרי גם כתוב שבית הוועד יהיה לזנות, זה לא מספיק ?

דינמיקה קבוצתית של כלבים זה דבר מענין. בלהקה של כלבים, כל כלב מנסה לעלות בדרגה, ונובח ונושח את זה שמעליו. כמו בכנסת למשל. עכשיו שיש שידור ישיר משם, כל ילד יכול לראות ולהבין מה קורה שם.

שום חברה בע"מ, ושום עסק לא יכול להתנהל ככה. אז, למה חושבים שאפשר לנהל מדינה בצורה כזאת ?

עם ישראל זה "גור אריה יהודה". אם לא מקבלים את האריה מקבלים כלב גדול.

במרכבה הקדושה יש התמרה בס"א.

במקום אריה יש כלב, במקום שור יש חמור ובמקום נשר יש נץ. זה מהזוהר הקדוש.

דש.

שלמה המלך כבר שלט בעולם כולו. שלמה הוא "מלך שהשלום שלו". זה לא אומר שהוא פראייר, ואולי להפך. אביו, דוד המלך מוריש לו את הממלכה. התנ"ך מספר שדוד משאיר לו לסיים עוד ענין אחד. יש עוד שני אנשים שצריך לחסל כדי שתיכון מלכות שלמה. לא מסופר על דבר אחר שדוד מצווה אותו לעשות. "ועשית כחכמתך"…. והוא עשה.

מה זה שלום. שלום זה קודם כל בראש שלי. וזה לא קל. מי שמכיר את טבע האדם ואת מבנה מערכת העצבים, יודע שזה בכלל לא פשוט להביא לשלום פנימי, ביני לבין עצמי. וזאת היא קודם כל העבודה. להביא את כל הפונקציות הפנימיות בתוכי להרמוניה של ראש אחד בהיר וצלול.

איך עושים שלום. שלום אמת. זו המטרה שלנו. רק לנו יש אפשרות לעשות את זה. "שלום בין אדם לחברו ובין איש לאישתו, ותלמוד תורה כנגד כולם" למה ת"ת כנגד כולם? כי בלי תורה אין אפשרות להגיע לשלום בין אנשים. בשום הקשר, ובשום רמה.

רק לנו יש את המפתח לזה. דוגמא מעשית לכך היא השבת. שבת שלום. כל שבוע אנחנו מקדישים יום אחד לכך. שלום בין הטבע החיצוני ובין הגוף שלי. ביני ובין אישתי, שלום בקהילה, וכולי. והתכלית היא , כמובן, האלף השביעי שכולו שבת.

איך השלום יכול להיות נשק ?! איך לא ?! תראו מה קורה כאן בארץ, לדוגמא, או בעולם. האמריקאים מארגנים כל מיני מלחמות פנימיות בכל מקום, ואז הם באים עם הצבא שלהם "לעשות שלום". כך הם משתלטים על כל המדינות, אחת לאחת. קולוניאליזם מודרני, אגרסיבי ואכזרי. מי הביא לנו לכאן את ראש המרצחים, ותמך ומימן את אירגוני הרוצחים כל השנים, אם לא הגרמנים והותיקן בראש, והאירופאים והאמריקאים עושי דברם ?!

הערבים הם לא הבעיה. האיסלאם יכול דווקא להיות הפתרון לבעיות שלנו. איתם אנחנו צריכים ויכולים לעבוד ולהסתדר, ולהגיע למצב של שלום אזורי.

על הבסיס הזה אפשר לנסות ולהבין את המדיניות של המדינה שלנו.

כמובן, שעם מלך בראש המערכת בארץ זה יעבוד יותר טוב ובלי חריקות כאלה.

כמו שפוסק הרמב"ם שמינוי מלך הוא לצורך משפט ומלחמות.

"המלך במועצתו" .