אוצרות המקדש בידינו ! באמת !

מגילת הנחושת .

מגילת הנחושת נמצאה בקומראן בשנת תשי"ב ('52) כשהאזור היה עוד בשליטה ירדנית ונמסרה כמתנה למלכה הירדנית. המגילה נמצאת עד היום במוזיאון בעמאן. 

מגילת הנחושת היא למעשה אחת מן המגילות הגנוזות, אך היא כתובה על דף נחושת מרודד, כמו הדפים ששרטטנו עליהם כילדים. רחבה כעשרים/שלשים ס"מ, וארכה כשני מטר.

היא חרוטה מאחור, בחרט, בחמישה כתבי יד שונים.

הטקסט בנוי מפיסקאות.
כל פיסקה מתארת אחד מאוצרות המקדש ומקום הטמנתו,
וחתומה בשתי אותיות יווניות, מעין חותם.

במשך עשרות שנים רק לחוקרי הוותיקן היתה גישה אליה, והם פירסמו רק תעתיק בכתב יד של אחד הכמרים. 
עשרות טעויות מכוונות הוכנסו בתעתיק. 
הם עשו המון צרות, במשך הרבה שנים, עם העסק הזה. ספרים שלמים פורסמו על הענין. פשוט, הם לא מעונינים שנתעסק עם אוצרות המקדש . נקודה.

הצילומים בתחתית המאמר הזה הם מתעתיק זה. הצילום למעלה – האורגינל .

הכתב הוא כתב עברי, דומה לכתב של היום אבל שונה במקצת , עם קצת מאמץ וקצת אימון תצליחו לקרוא.

היום אפשר להשיג כבר צילום טוב של האורגינל. 

בן ציון לוריא כתב ספר על הנושא ב 1963 ללא כל עבודת שטח.  

וונדיל ג'ונס ז"ל ערך עשר עונות חפירה ארכאולוגיות בעקבות המגילה.  הראשונה עוד לפני 1967 כשהשטח היה בידי הירדנים. רק בגלל זה, ממשלת ישראל היו מוכרחים לתת לו רשיון חפירה. החוק הבינלאומי קובע שעל אף שהשטח החליף ידיים, הארכאולוג שעבד שם רשאי להמשיך. בעזה"י עוד נמשיך, בקרוב .

הרבי מלובביץ' לחץ את ידו של וונדיל בשנת 1960 ואמר לו שהוא עושה את העבודה החשובה ביותר בעולם !!

ונדיל גילה שני ממצאים:

1) סממני הקטורת – כשש מאות קילו שנמצאו באחת המערות. 
החומר נבדק ומכיל תערובת של תשעה מן הסממנים המנויים בבברייתא . 
בפינה אחרת של אותה מערה נמצאו: מלח סדומית גרוס , ובורית כרשינה.

2) בקבוקון שמן אפרסמון – כ 50 מ"ל.

הממצאים פורסמו, ורבנים ידועי שם סמכו ידיהם על הממצאים.

הדברים פורסמו ברשתות תקשורת זרות ובארץ.

הארכאולוגים בארץ לא אוהבים את הסיפור הזה . הם בכלל לא מעונינים שנתעסק עם אוצרות המקדש . הרי רוב התקציבים לחפירות ארכאולוגיות בארץ באים מהנוצרים. נקודה.

עסקנו בזה לעומק ביחד עם וונדיל, וביחד עם הרב עדין זצ"ל.