חיים שכאלה

בסוכות, אולי האחרון של הרב עדין זיע"א בעלמא דין, ישבתי עם הרב והרבנית בביתם בירושלים. ישבנו ליד שולחן קטן במשך כשלשת רבעי שעה, והרבנית ניהלה את השיחה מולי. הרב הקשיב והשתתף כדרכו, ברמיזות, בחיוכים, במבטי עיניים ….

עלו נושאים שונים. לבסוף הרבנית אמרה לי שאני צריך לכתוב ספר. אמרתי שכבר כתבתי, עניני תורה ומדע וכיו"ב, ועדיין לא פירסמתי. (אני צריך עורך). היא אמרה לא, זה נקרא עבודה, היא התכוונה לסיפורי חיי, וכאלה.

בתקופה האחרונה אני קורא את הדברים שהחברים כותבים, ואת הספרים הנפלאים של הרב שיוצאים לאור, ואני מרגיש מחויב להתחיל. הנה סיפור איך אני הגעתי לחב"ד ולרבי.

מגיל צעיר ידעתי שדרך החיים בארץ, סביב הטכניון וכל זה, זה לא בשבילי. בגיל 14 קראתי על שיטת הזן היפנית וזה נהיה אחד החלומות שלי. קראתי הרבה. כשסיימתי את הטכניון עזבתי את הארץ בטריקת דלת. עבדתי כמה שנים בסוכנות החלל האירופית כמומחה למחשבים, ובמקביל, כל הזמן עסקתי בלימוד ובחיפוש רוחני.

עוד בטכניון נכנסנו לעניני מדיטציה והמשכתי עם זה באירופה. קראתי ולמדתי שיטות של המזרח, ועוד שיטות. באמסטרדם השתתפתי בכמה קבוצות בנושאים שונים של התפתחות אישית. בנקודה מסוימת מצאתי קורס מתקדם יותר. המסגרת היתה פסיכולוגית הגשטאלט, והפנימיות היתה הסופיזם – המיסטיקה המוסלמית. זה כלל גם תרגילים שונים, קורס אינטנסיבי למדי. רוב אנשי הקבוצה היו אנשי מקצוע בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה, וכיו"ב.

קראתי ספרים רבים של המורה הגדול שלנו אז, שהיה הסופי המתקדם ביותר שפנה למערב. הבנתי שהאמת נמצאת במכה, בסעודיה.

אני ישראלי, ואין ולא היתה לי כל אזרחות אחרת. אבל, יצאתי למסע לשם…. לא הגעתי ממש עד לקצה. חזרתי למדריך שלנו באמסטרדם ושאלתי מה עושים עכשיו. הוא אמר לי שמה שהם הבטיחו ללמד אותי כבר קיבלתי. עכשיו עלי ללכת ליהודים. זה נשמע לי הזוי לגמרי. יהודים – מיסטיקה – איזה קשר כבר יכול להיות. שאלתי אותו, אולי הגיע הזמן שלי לנסוע ליפן להצטרף למנזר זן לשבת בשקט ולעשות מדיטציה במשך 27 שנים. הוא הסביר לי שהמיסטיקה בכל תרבות היא שונה. זן זה בשביל יפנים – אני הולך ליהודים.

לא היה לי מושג איך ואיפה להתחיל לחפש…. ולא ראיתי שום דבר מענין ביהודים שראיתי שם בסביבה.

כשנה אחרי זה, אני עומד בתחנת הרכבת בליידן, הרכבת מגיעה מלונדון, דרך אמסטרדם לכיוון פריז. אימי ז"ל היתה ארכיטקטית גדולה והיתה להן שם תערוכה בפריז. אמא היתה צריכה לבוא להתארח אצלי, אבל היא נפלה שם בפריז, ואני נוסע לראות מה איתה.

בוקר סגרירי וערפילי בהולנד. הרכבת נכנסת לתחנה, ואני רואה באחד החלונות את אליהו הנביא. עיניים חודרות של יהודי עטור זקן לבן, וקסקט שחור על ראשו.

אני  לבוש סוודר אדום בוהק, תחת שכמי ספר עם כריכה אדומה "learning how to learn" של אידריס שאח. הוא היה המורה הגדול שלנו. זה היה ספר הדרכה עבור התלמידים המתקדמים שנמצאים בחיפוש אחרי מורה גדול ומקום ללמוד בהמשך הדרך…. באותה תקופה עוד חשבתי לנסוע לאפגניסטאן ללמוד.

נכנסתי לרכבת וחיפשתי את היהודי ההוא עם העיניים של אליהו הנביא.

מצאתי אותו יושב לבדו עם חתנו בתא של שישה אנשים. נכנסתי ואמרתי בנימוס בוקר טוב או שלום עליכם. היהודי הזה מדבר בהברה אשכנזית. אני אף פעם לא שמעתי דבר כזה מבן אדם חי. רציתי להתחיל בשיחה, אבל, הוא קטע אותי ושאל "הנחת תפילין היום, אינגאלע ?". בקושי ידעתי מה זה. בר מצווה לא עשו לי. אנחנו בולגרים מחיפה, וקיבלתי חינוך טוב של בן גוריון. מעולם לא הנחתי תפילין קודם. אבל, הזקן היה כל כך חביב, ואני כבר עברתי הרבה תרגילים מוזרים של כל מיני שיטות, כך שלא היה לי קשה במיוחד להסכים. מה כבר יכול לקרות….

רק אחרי זה הוא הסכים לשוחח איתי. הסברתי שאני מעונין ללמוד מיסטיקה, ואני יודע שאת זה לא לומדים באוניברסיטה.

הוא אמר לי שיהודים לומדים תורה. נו….  לי זה נשמע ממש לא לענין. הרי למדנו את הספר הזה בבית הספר, ואפילו עשיתי בגרות בספר הזה. בזמני, אחרי שלמדנו לקרוא בכיתה א', המורה בכיתה ב' הביאה ספר בראשית ואמרה "אנחנו לומדים בספר הזה, אבל אנחנו לא מאמינים בו". המורה שלי בתיכון היתה דוקטור לחקר המקרא. לא אהבתי את הספר הזה וגם לא התענינתי בו. בשנים מאוחרות יותר היא ובעלה הפרופסור הקימו את התנועה של הורים נגד חזרה בתשובה. חמודים ממש.

לא סתרתי את דבריו של הזקן החביב. הוא סיפר לי שהוא שייך לתנועת חב"ד, ורשם לי ביומני מכתב לשליח חב"ד בפריז שיקרב אותי. לא עלה בדעתי לעשות עם זה משהו, ועברה עוד שנה.

התקופה היתה אחרי מבצע אנטבה. אני עובד בלונדון בחברת מחשבים. מרוויח טוב, אבל מדוכא לגמרי. כבר לא יכולתי לסבול את התרבות האירופית. בזמני, ראיתי את רוב הסרטים האמנותיים של העולם. מוזיקה, תיאטרון… כלום. כבר ממש נחנקתי מכל זה. ניסיתי ליצור קשר עם הסופים בלונדון, זה לא הלך.

יום אחד אחרי העבודה, הלכתי עם החבר'ה מהעבודה לאיזה פאב, כמו שהם עושים תמיד. ראיתי בעיתון מודעה "בית לובביץ' – שיעורי תורה למתחילים ומתקדמים". הייתי בטוח שאני כבר מהמתקדמים, אבל, לא ראיתי משהו יותר טוב לעשות באותו הערב. הלכתי. וגם לא ידעתי שחב"ד ולובביץ' זה אותו דבר. אחרי כמעט שעה נסיעה הגעתי לבית לובביץ' בסטמפורד היל.

השיעור הראשון פרשת השבוע – הרב מסביר ש"שמן זית כתית למאור" פרושו שהחכמה של יהודי – השמן הטהור – אסור שגוי יגע בזה. המושגים הללו נשמעו לי קרובים למה שלמדתי אצל הסופים.

השעור שני – תניא. הרב שמואל לו, מרים בידו ספר קטן אומר שהספר הזה נותן כוחות נפש מיוחדים והוא מספר על איזה יהודי צדיק שבזכות הכוחות שהספר הזה נותן הוא עמד שבע שנים במחנות הכפיה בסיביר ולא נשבר, שמו ר' מענדעל פויטערפאס.

זה היה שמו של היהודי שלי מהרכבת מלפני שנה !!

רבי מנדל היה המשפיע הרוחני של חב"ד בארץ. איש אגדה ממש. יש עליו ספר שלם, עם תמונות.

הוא תמיד התייחס אלי כמו סבא טוב. לבסוף כשנפרדנו, כמה שנים לפני שנפטר הוא נתן לי "מתנת פרידה" כדבריו. הוא אמר "הרבי הריי"ץ אמר שחסידים מדברים עם העיניים…. בשביל מה יש לבןאדם פה ? בשביל לשתוק".

….

אני צבר ושמעתי וקראתי כל מיני דיבורים. גם את בן גוריון. ואפילו הייתי צריך לעמוד לבחינה בציונות כדי לקבל אישור יציאה מהארץ. אבל, לא ממש הבנתי מה הם רוצים מעצמם, ומה יש לנו לחפש דווקא כאן בארץ הזאת. בפעם הראשונה ששמעתי בן אדם מדבר על המצב הפוליטי בארץ והבנתי אותו, זה היה בלונדון בשיחה של הרבי. עוד לא ידעתי מה זה תורה, אבל אותו הבנתי, וראיתי בן אדם שיש לו קו מחשבה בהיר ומסודר. במוצאי שבת הרבי דיבר. אז הקשר היה טלפוני והעבירו את זה למרכזי חב"ד בעולם. ידידי פרופ' טלי לוונטאל תרגם סימולטנית לאנגלית. לאחרונה הרב עדין אמר לי שטלי הוא האיש החכם ביותר על האיים ההם.

….

התקרבתי לחב"ד בלונדון ועברתי לגור ביניהם.

פעם הם הראו לי ספר "חובת הלבבות" של איבן פקודה וראיתי שאלה הם אותם נושאים, ואותה צורת התיחסות כמו הסופים של אותה התקופה. זה הרי פשוט. בתור הזהב בספרד, ישבו היהודים ביחד עם הערבים באחווה ושיתוף, וגם לחמו ביחד נגד הנוצרים. הם שמעו מאצלנו ולמדו מאצלנו. אבל, צריך לדעת שגם להם יש מה לומר.

אני עוסק בקשרים עם הסופים בעולם כל השנים. זהו הפתרון לאיסלאם הלוחמני. לאחרונה אמר עלי הרב עדין זיע"א "זה איש השלום שלנו".

הרב גם הסביר לי את הקו שלי. כדבריו, זאת לא הבעיה להילחם, להרוג ו.או ליהרג. השאלה היא בשביל מי, ובשביל מה. רק אחרי שהגעתי לרבי, חזרתי לארץ, למדתי קצת תורה ונכנסתי לענינים, ירדתי לחברון כדי לנסות לפתור בעיות. בסיכומו של התהליך, אחרי שנים הצלחנו הרב זצ"ל ואני עבדכם להביא להפסקת כל הפיגועים בארץ ביום אחד. וזה סיפור וזה לא סוד.

….

שלום בית ונישואין.

הורי התגרשו כשהייתי בן שלש. הנושא תמיד הציק לי, וניסיתי להבין איך זה ומה זה חיי נישואין. התבוננתי בחיים של משפחות סביבי, ואף פעם לא ראיתי משהו שיכול להחזיק מעמד. ראיתי את הגהינם הפרטי בכל הבתים, ולא הבנתי למה אנשים מתחתנים. בפעם הראשונה שראיתי בית יהודי דתי, זה היה בשבת הראשונה שלי בקהילת חב"ד בלונדון. ראיתי זוג, לא משהו מיוחד, עם ילדים. אבל, ראיתי שיש שם דינמיקה של משפחה חיה. משהו שיש לו קיום, והצדקה לקיומו.

….

הרב עדין ואני

את הרב היכרתי עוד כשלמדתי אצל הרבי בניו יורק בשנת תש"מ. כשחזרתי לארץ התברברתי קשות במשך זמן מה. לא הבנתי מה הדתיים עושים כאן, ובכלל. הוא לקח אותי תחת כנפיו, ועשה איתי שני תנאים: האחד – "לא תבעט ברבותיך, דבר שככבר עשית". והשני – "זה כמו נישואין, לא קמים ועוזבים. קח שבועיים, ואם אתה רוצה, תחזור." חזרתי.

….

לפני שהגעתי לתקוע גרתי כשנה ברובע היהודי בירושלים. זה כבר היה אחרי הקמת הסנהדרין, והרב היה הנשיא. בסוכות הלכתי לראות את הרב בסוכה שלו. השעה היתה כמו שתיים וחצי, כל האנשים שהיו שם כבר הלכו, והרב יש לו לבדו בפינה ליד השולחן בסוכה הקטנה שלו, ואכל בננה. התיישבתי על הדשא לפניו. מחשבות עברו לי בראש. רק הוא ואני.

הרגשתי שיש בינינו כבר הרבה זמן קשר עמוק, ולא הבנתי על מה ולמה. הרי תורה, לכאורה יכולתי לקבל במקום אחר. ומה עוד יש ? שאלתי אותו, "תגיד, מה יש לי איתך ? אתה הרי פולני." (אני אמנם גדלתי עם פולנים ורוסים, אבל זאת היתה התגרות מצידי) הרב הינהן ושתק. הירהרתי לי זמן מה, ואז אמרתי "הדוד שלי היה פולני". הרב תמיד סיפר שהיה לו דוד שהשפיע עליו רבות. הוא שאל "איך הוא היה פולני ?" עניתי…. ואז, הוספתי "הוא היה בלח"י, אבל בשמאל, ביחידה של ילין" . ואז הרב אמר "גם אבא שלי היה באותה יחידה."

על הרמב"ם

כשהתקרבתי לתורה ומצוות הייתי קרוב לגיל שלשים. מאחורי כבר היו לא מעט התנסויות וענינים, וגם לימודים שונים. כשהתחלתי לנסות ללמוד גמרא, מסכת קידושין בהתחלה, ראיתי שאני לא מבין כלום מהטקסט הזה. פתחתי את הרמב"ם על הנושא ואורו עיני. חומר מסודר ומוסבר בצורה שאפילו אני יכול להבין. מאז, כל נושא שמענין אותי, הרמב"ם מסביר לי. את הגמרא השארתי לדתיים המקצועיים.

אחרי שנתיים לימודים אצל הרבי בארה"ב התקשרתי לרב עדין זצ"ל ובין היתר הרב אמר לי "זאת ארץ אוכלת יושביה, אבל זאת גם ארץ מגדלת ענקים, אז, אל תשב לי סתם…." מאז, לא התנחלתי בשום ישיבה. רק למדתי קצת פה ושם.

אחרי שהתחתנתי גרנו בחיפה עד שנולד בני הבכור בתשד"מ. הייתי מבקר בכולל של הרב הראשי של חיפה דאז, ומנסה קצת ללמוד. תפסתי לי חברותא, רב מרוקאי שהיה יד ימינו של הרב הראשי. למדנו הלכות מלכים ומלחמות ברמב"ם. זה בסך הכל 12 פרקים. כתוב בעברית שאני יכול להבין, וענינים שהיו יותר רלוונטיים עבורי. החבר היה ברסלבר ואני חב"ד. החבר'ה בכולל היו צוחקים ואומרים עלינו שאנחנו נביא את המשיח. מצחיק נורא. אני, עוד אצל הרבי למדתי שהרבי היה מלך ישראל בגלות (הרב כותב את זה בספרו "הרבי ואני") ואנחנו חב"ד ח'יילי ב'ית ד'וד – החיילים שלו.

לסיום שיצא איכשהו ביארצייט של הרמב"ם כתבתי לרבי שלמדנו וערכנו סיום קטן בהלכות האלו. בפסח מיד אחרי זה הרבי מודיע שהוא החליט לייסד את תקנת לימוד הרמב"ם העולמי. הוא גם אמר שהוא רצה לעשות את זה כבר מזמן, אבל חיכה להתעוררות. והיו מאחינו הספרדים שעשו ואז הוא יצא עם זה. הוא גם קבע תאריך להתחלה – כמה ימים אחרי פסח. יום ההולדת שלי כ"ז ניסן תשד"מ.

ביום ההולדת שלי בתשנ"א הגעתי ל 770 , אחרי שלא הייתי שם כעשר שנים. ביקשתי רשות מהרב עדין לנסוע והוא אישר לי. הוא גם הזהיר אותי ואמר לי "אל תתעסק שם עם אף אחד". בערב שהגעתי ל 770, אחרי התפילה, הרבי מסתובב, ונותן את השיחה הידועה "אני את שלי עשיתי, תעשו עכשיו אתם" …. "עשו כל אשר ביכולתכם…." הרבי היה אז כבן תשעים. זה כבר לא ילד. ואני כבר ידעתי שהוא בן אדם רציני שבהחלט מתכוון למה שהוא אומר…. למעשה, זאת היתה ההסתלקות שלו מן התפקיד, והעברתו אלינו.

מאז אין לי שקט. ראה : https://continuuminst.home.blog/2019/08/21/%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%97/