משפחה שכזאת

"הנסיך". סבא שלי, חשמונאי חשמונאי בן ניסים נ"ע. גדלתי על ברכיו. כשנפטר, אני אמרתי עליו קדיש במשך שנה, אצל הרבי ב770. לא היה לו צאצא זכר אחר. סבא היה אומר שיש כל מיני משפחות חשמונאי, אבל אנחנו מהחשמונאים האמיתיים.

סבתא רבה שלי. סולטנה גבאי לבית לוריא, ממקימי זכרון יעקב. אביה היה ד"ר שלמה לוריא, רופא של הסולטן הטורקי עבדול חמיד. משפחת לוריא, משפחת האר"י ז"ל, היא משפחה איטליאנית.

סבא וסבתא. חשמונאי חשמונאי ולורה. במרכז התמונה. אימי זצ"ל – ילדונת על ברכיהם עם חישוק ביד. מסביב משפחה ומשרתים.

סבא וסבתא שלי. חשמונאי ולורה חשמונאי. בפורים, מחופשים לשופטים. גדלתי על ברכיהם.

סבא רבא ניסים חשמונאי.

סבתא רבה סולטנה חשמונאי לבית קלדרון.

חתונת דודתי מרים חשמונאי עם דוד ינאי זיע"א. דויד ינאי היה איש לח"י, קצין מודיעין של שמיר. נתפס וישב שנים בכלא הבריטי. אחר כך ישבו באריתראה, משם ברחו. הבריחה שלהם מתוארת בספר "ארוכה הדרך לחרות" של מרידור.

אמא שלי, שושנה מדז'ר ובעלה לאון מדז'ר.

סבא חשמואי וסבתא לורה עם הכלב דרלינג.

הרב עדין ורבי משה וובר, בברית של מנחם ששון בני בירושלים.

סחבאק בסיום קורס מ"כים. בודק את הזרמים בירדן. אני עומד להיכנס ראשון עם החבל כדי ליצור את ראש הגשר. התמרון היה אימון להקמת גשר מצופים לצליחה. זאת היתה הכנה לצליחת תעלת סואץ. אבל… כשהגיע הזמן, ב73' במלחמת יום הכיפורים. דווקא הם צלחו….

ציור של נחשון מתש"ס. בתחתית הציור – סחבאק בעיניים עצומות. יונקי ה"דבש" בציור- הילדים שלי. אני ד'ויד ב'ן ש'שון – הדב"ש. ה"יונקים" – התינוקות. הציור נמצא בספר התהילים המבואר של שטיינזלץ זיע"א.

בפרק פ"ד – פ'יזאנטי ד'וד.

"דברי שלום" ספר מנהגי "בית אל" – ישיבת המקובלים של ירושלים. נערך ע"י הרא"ש, נכדו של הרש"ש :

רשימת החברים בישיבת המקובלים בירושלים. היו שם שלשה בשם פיזאנטי. אחד מהם היה גם הרב הראשי של ירושלים :